כולנגיטיס הוא דלקת בדרכי המרה, המעבירות את מיצי המרה מהכבד אל המעיים. כאשר נוצרת דלקת בדרכי המרה, מערכת הניקוז של העברת הנוזלים מהמרה לאברי מערכת העיכול, עלולה להשתבש ולסכן לא רק את תפקוד הכבד, אלא את הגוף כולו. כולנגיטיס חריף דורש אבחון וטיפול מיידיים.
מהו כולנגיטיס?
כולנגיטיס כאמור, הוא דלקת בצינורות המרה. כאשר נוצרת דלקת, דפנות הצינורות עלולות להתנפח, להצטלק ולהיחסם. דרכי המרה מעבירות את מיצי המרה שנוצרים בכבד, לאחסון בכיס המרה. משם עוברים מיצי המרה למעי הדק, כדי לסייע בעיכול, לפירוק שומנים ולהוצאת הפסולת מהגוף דרך המעי הגס. מצב דלקתי וזיהום בדרכי המרה, הוא מסכן חיים ודרוש טיפול מידי.
מבחינים בין כולנגיטיס חריף – שנגרם לרוב מזיהום חיידקי ודורש טיפול דחוף לכולנגיטיס כרוני, שמתפתח במשך השנים כתוצאה מפעילות לקויה של מערכת החיסון. בשני המקרים, התוצאה היא פגיעה בפינוי מיצי המרה, מצב שמוביל להצטברות חומרים רעילים בתאי הכבד ולנזק מצטבר לאורך זמן.
מה הם הסיכונים של כולנגיטיס חריף?
נפיחות בדרכי המרה, עלולה לחסום את זרימת מיצי המרה, ולגרום להם לעלות חזרה לאיברי גוף שונים. מצב זה גורם לדלקת באותם איברים. כשדרכי המרה חסומות לגמרי, מיצי המרה אינם זורמים וכתוצאה מכ, עלולים להתפתח בצינורות המרה, זיהומים וחיידקיים.
מהם התסמינים של כולנגיטיס?
כולנגיטיס יכול להופיע כהתפרצות פתאומית, או כתהליך איטי וכמעט בלתי מורגש שנמשך שנים.
התסמינים הנפוצים ביותר של כולנגיטיס חריף ידועים כ"טריאדת שארקו". הם כוללים:
- כאב בטן בחלק העליון הימני – כאב הממוקם מתחת לצלעות מצד ימין, המקום בו נמצא הכבד ודרכי המרה.
- חום גבוה וצמרמורות – המעידים על דלקת וזיהום פעילים.
- צהבת – הופעת גוון צהוב בעור ובעיניים, הנובע מדליפה של מיצי מרה לזרם הדם, סימן לכך שצינורות המרה סתומים.
בהתאם לחומרת המצב, ייתכנו גם תסמינים נוספים, כמו: גרד בעור, בלבול מחשבתי
אם הזיהום הגיע לזרם הדם, ייתכנו תסמינים של הלם, כמו: דופק מהיר, לחץ דם נמוך.
תסמינים אלה מחייבים אבחון וטיפול מיידיים.
כשמדובר בכולנגיטיס כרוני, ייתכן שהתסמינים יהיו קלים מאוד. לעיתים המחלה מתגלה במקרה בבדיקות דם שגרתיות. התסמינים הנפוצים כוללים:
- עייפות כרונית או תשישות עמוקה, שאינה חולפת גם אחרי שינה טובה.
- בטן נפוחה
- רגליים וכפות רגלים נפוחות
- גרד טורדני
- תחושת יובש בפה ובעיניים
- ורידים גדולים וגלויים לאורך הבטן.
אם המחלה אינה מאובחנת בזמן, עלולים להופיע סימנים המעידים על פגיעה מתקדמת יותר בכבד:
- שתן כהה
- צואה בהירה
- שלשולים
- ירידה לא מוסברת במשקל
איך מאבחנים דלקת כולנגיטיס?
פרוטוקול הבדיקה כולל בדיקות מעבדה ובדיקות דימות.
בדיקות דם – ספירת דם מלאה (CBC) מודדת כמויות וגדלים של תאי הדם האדומים, ההמוגלובין, תאי הדם הלבנים וטסיות דם. ניתן לאבחן באמצעותה את מצב מערכת החיסון, לזהות זיהום. בדיקת דם כוללת גם תפקודי כבד, שבאמצעותם ניתן לבדוק חלבונים, אנזימים ובילירובין. רמות גבוהות של אנזימים, יכולים להעיד על פגיעה או חסימה בדרכי המרה; עלייה בבילירובין (החומר שגורם לצהבת) מצביעה על כך שמיצי המרה אינם מתנקזים כראוי לדרכי העיכול.
בדיקות הדמיה – אולטרסאונד בטן – מאפשר לזהות במהירות את דרכי המרה, הימצאות של אבני מרה או גושים שלוחצים על הצינורות.
הדמיית MRI של דרכי המרה MRCP – בדיקת הדמיה מתקדמת ולא פולשנית המאפשרת לרופא לקבל תמונה תלת-ממדית מפורטת של כל עץ המרה ולזהות היצרויות, חסימות, ציסטות, דלקות.
במקרים שבהם ההדמיה הרגילה אינה מספקת או כאשר יש צורך בהתערבות טיפולית מיידית
ניתן לבצע צנתור דרכי מרה (ERCP) – הליך המבוצע באמצעות אנדוסקופ המועבר דרך הפה אל פתח דרכי המרה בתריסריון. במהלך הבדיקה מזריקים חומר ניגוד ומצלמים ברנטגן. היתרון הגדול של בדיקה זו, שהיא גם טיפול. אם מזוהה אבן – ניתן לשלוף אותה; אם מזוהה היצרות – ניתן להרחיבה ולהחדיר סטנט.
הטיפול בכולנגיטיס
הטיפול בכולנגיטיס משתנה בהתאם לסוג המחלה (חריפה או כרונית) ולגורם שהוביל להתפתחותה. המטרה היא כפולה: עצירת הדלקת ופתיחת חסימות במידה וקיימות.
- טיפול בכולנגיטיס חריף – מתן אנטיביוטיקה רחבת טווח דרך הווריד כדי להשתלט על הזיהום ולמנוע את התפשטותו לזרם הדם.
- ניקוז דרכי המרה – בדרך כלל ניתן לבצע את הניקוז במהלך אנדוסקופיה, הליך הכולל העברת צינור ארוך ודק עם מצלמה מחוברת דרך הגרון ואל צינורות המרה. בהליך זה אפשר לנקז עודף מיצי מרה, כדי להקל על הלחץ.
במידת הצורך, אפשר גם להסיר חסימות ולהניח סטנטים כדי לתמוך בפתיחת צינורות המרה. טיפולים נוספים עשויים לכלול: נוזלי עירוי, משככי כאבים.
במצב של כולנגיטיס כרוני, ייתכן שיהיה צורך לעבור הליכים חוזרים כדי להקל על התסמינים מדי פעם. טיפולים נוסף לכולנגיטיס כרוני עשויים לכלול:
- נטילת אנטיהיסטמינים לטיפול בגירוד
- תוספי ויטמינים לטיפול בחסרים בוויטמינים
- שימוש בחומצה אורסודאוקסיכולית
- להאטת התקדמות הדלקת
