מערכת העצבים ההיקפית (PNS) היא אחת משני החלקים העיקריים של מערכת העצבים של הגוף, והיא נמצאת מחוץ למוח ולחוט השדרה. למערכת העצבים ההיקפית יש שתי תת-מערכות עיקריות: אוטונומית וסומטית.
המערכת האוטונומית מפעילה תהליכים בגוף באופן אוטומטי, כמו דופק, נשימה, לחץ דם והמערכת הסומטית מפעילה תהליכים באמצעות חשיבה, כמו העברת מידע למוח באמצעות החושים, והעברת אותות פקודה לשרירי הגוף, להפעלת תנועה בגוף.
מהם סוגי הפגיעות בעצב היקפי?
כאשר עצב היקפי נפגע, נגרם נזק לזרימת האותות בין המוח לאזור הפגוע בגוף. ישנם מספר סוגים של פגיעות:
- פגיעות דחיסה – כשעצב נדחס, לרוב כתוצאה מתנועות חוזרות או לחץ מתמשך. פגיעות דחיסה כוללות את תסמונת התעלה הקרפלית, הפוגעת בעצב שבשורש כף היד; לכידה של עצב האולנרי, הפוגעת בעצב העובר על פני המרפק.
- פגיעות מתיחה – מתרחשות כשעצב נמתח מעבר לטווח התנועה הרגיל שלו, ועלול לגרום לנזק לסיבים העצביים.
- פגיעות ריסוק – כשהעצב נדחס או נלחץ, לרוב כתוצאה ממכה ישירה או טראומה. פגיעות ריסוק יכולות לגרום נזק חמור לסיבים העצביים ולרקמה הסובבת, ולגרום לתסמינים של אובדן תחושה ותפקוד מוטורי.
- פגיעות חיתוך – מתרחשות כאשר עצב נחתך לחלוטין, לעתים קרובות כתוצאה מחפץ חד או פגיעה טראומטית. פגיעות חיתוך דורשות התערבות כירורגית לתיקון העצב הפגוע.
אלו מצבים עלולים לגרום לנזק למערכת העצבים ההיקפית?
- סוכרת – סוכרת שאינה מטופלת פוגעת לאורך זמן במערכת העצבים ההיקפית. זו הסיבה שאנשים עם סוכרת נמצאים בסיכון לאובדן תחושה בכפות הרגליים.
- מצבים אוטואימוניים ודלקתיים – לרבות זאבת, דלקת מפרקים שגרונית ועוד.
מצבים מולדים וגנטיים – מחלות גנטיות, הפרעות מטבוליות הפרעות נוירולוגיות ועוד. - זיהומים – זיהומים שעלולים להיגרם עקב נגיפים כמו HIV , שלבקת חוגרת או חיידקים. תרופות והליכים
- רפואיים – סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה ותרופות כימותרפיות לסרטן עלולים לפגוע בעצבים היקפיים. נזק עצבי מסוג זה יכול להתרחש גם כתופעת לוואי של ניתוח.
- רעלים – מתכות כבדות רעילות כמו כספית או עופרת וכן כימיקלים למיניהם עלולים לפגוע בעצבים היקפיים.
- טראומה – פציעות עלולות לגרום לנזק עצבי, שיכול להיות ממושך. נפיחות מפציעות יכולות גם להפעיל לחץ רב מדי על עצבים היקפיים, כמו תסמונת התעלה הקרפלית וסיאטיקה (לחץ על העצב העובר מהגב התחתון דרך הישבן ועד לכפות הרגליים).
- גידולים – גידולים ממאירים, וגידולים שפירים יכולים לגרום לנזק למערכת העצבים ההיקפית.
מה הם התסמינים של פגיעה בעצבים היקפיים?
התסמינים של פגיעה במערכת העצבים ההיקפית, משתנים בהתאם לסוג הפגיעה ולחומרתה. תסמינים נפוצים כוללים כאב, נימול, עקצוץ, ירידה בתחושה, חולשה, התכווצויות ועוויתות, ואובדן תפקוד מוטורי. במקרים מסוימים, פגיעה במערכת העצבים ההיקפית יכולה לגרום גם לשינויים בצבע העור או בטמפרטורה, כמו גם לדלדול או לניוון שרירים. נזקים במערכת העצבים ההיקפית האוטונומית, עלולים להפריע ליכולתו של הגוף לנהל את לחץ הדם, ולהקשות על מערכת העיכול.
מה הן הבדיקות הנפוצות לבדיקת נזק במערכת העצבים ההיקפית?
הבדיקה ההתחלתית השכיחה ביותר היא בדיקה נוירולוגית, שבה הרופא בודק תנועתיות ותחושות בחלקים שונים של הגוף, במיוחד זרועות, ידיים, רגליים וכפות רגליים. לאחר מכן, הרופא יפנה לבדיקות נוספות, כמו בדיקות דם, בדיקות הולכה עצבית, אלקטרומיוגרפיה (EMG) כדי לסייע באבחון פציעות ומצבים המשפיעים על השרירים ועל העצבים השולטים בהם, אולטרסאונד פרטי, ביופסיה של העצבים, בדיקות גנטיות ודימות תהודה מגנטית.
- בדיקות הדמיה – הטכנולוגיות המובילות באבחון מדויק
אולטרסאונד ודימות תהודה מגנטית (MRI) , הן שתי הטכנולוגיות המובילות המאפשרות לראות עצבים ברזולוציה גבוהה ויש להן יתרונות משלימים בהדמיית עצבים היקפית. - אולטרסאונד – בדיקה לא פולשנית, מאפשר הדמיה של מקטעים גדולים של עצבים במהירות יחסית, ובזמן אמת. אולטרסאונד מצוין בזיהוי שינויים מבניים, כמו נפיחות מקומית, גידולים קטנים, ציסטות, ודלקות. ניתן להשתמש באולטרסאונד כדי להעריך את היקף הפגיעה, לקבוע אם העצב נקטע לחלוטין או לא חלקית, לזהות נוכחות של המטומה (הצטברות דם ברקמה או בחללים בגוף) או גופים זרים, להעריך גדמי עצבים ורקמת צלקת סביב הנגעים, ולזהות נוכחות של נוירומות (פגיעות עצביות בכף הרגל). יתרה מכך, באמצעות הדמיית דופלר צבעונית, אולטרסאונד יכול גם לאפשר לראות מבנים וסקולריים זעירים עם זרימת דם איטית, ולספק תמונות מדויקות של מבנה העצבים השטחיים.
- דימות תהודה מגנטית (MRI) – בדיקה המאפשרת לזהות שינויים תוך עצביים קטנים ביותר, ולתת תמונה רחבה ומפורטת יותר מאולטרסאונד. באמצעות MRI אפשר לזהות את מיקום הנזק העצבי והיקפו; ניתן לנטר התקדמות פגיעות עצביות לאורך זמן; MRI יכול גם לעזור לזהות נגעים עצביים באזורים שבדרך כלל קשה לאתר בעזרת אמצעי אבחון כמו טומוגרפיה ממוחשבת או דימות אולטרסאונד בשל ניגודיות ורזולוציה מעולים. היתרונות של שימוש ב-MRI לאבחון פגיעה בעצבים היקפיים כוללים את היותו לא פולשני ואת יכולתו לספק תמונות מפורטות של רקמות רכות. בניגוד לכלי אבחון אחרים כמו אלקטרומיוגרפיה (EMG) הכרוכה בהחדרת מחטים לשרירים כדי למדוד פעילות חשמלית, MRI אינו דורש הליכים פולשניים . בנוסף, MRIיכול לספק מידע על כל אורך העצב, בעוד ש – EMG מודד רק פעילות בנקודות ספציפיות לאורך העצב תכונות אלה הופכות את ה – MRI לכלי בעל ערך לאבחון מקרים מורכבים שבהם עצבים מרובים עשויים להיות מושפעים.
- נוירוגרפיה של תהודה מגנטית (MRN) – טכניקת MRI מיוחדת לאיתור אנומליות של עצבים מבסיס הגולגולת ועד לקצות האצבעות. מספקת תמונה מקיפה של הסביבה האנטומית העצבית; מאפשרת הדמיה עקבית יותר של עצבים היקפיים קטנים, כמו אלה בכף הרגל; יכולה לספק הדמיה של עצבים באזורים שבהם הגישה למתמר האולטרסאונד מוגבלת.
בדיקות ההדמיה הפכו להיות הבדיקות המרכזיות באבחון נזקים במערכת העצבים ההיקפית. הן מאפשרות אבחון מדויק, שעל בסיסו מותאמת למטופל תוכנית טיפול אישית ומדויקת באמצעות MRI פרטי ובמקרים מסוימים גם CT פרטי.
