מפרצת בכלי דם מוחיים, היא נקודה חלשה בכלי דם, שמתנפחת ומתמלאת בדם. רוב המפרצות הן קטנות ואינן גורמות לנזק. אך מפרצת מוחית קרועה – מסכנת חיים. הסימן הראשון למפרצת מוחית קרועה הוא בדרך כלל כאב ראש עז ביותר, שלא דומה לאף כאב ראש שחוויתם אי פעם. במצב זה, פנו מיד לטיפול רפואי.
סוגי מפרצת
- מפרצת שְׁלֵמָה קטנה – רוב המפרצות בכלי הדם במוח, הן קטנות, ואינן גורמות לתסמינים. מפרצות אלו מתגלות בדרך כלל במהלך בדיקות הדמיה לבעיות רפואיות אחרות. מפרצות יכולות להופיע בכל מקום במוח, אך רובן נוצרות בעורקים הראשיים לאורך בסיס הגולגולת.
- מפרצת שְׁלֵמָה בינונית – מפרצת שיכולה לגרום לתסמינים, כשהיא גדלה ומפעילה לחץ על עצבים או על רקמת מוח סמוכים.
- מפרצת קרועה – כאשר דם זורם לתוך מפרצת, שהיא כאמור בליטה גדולה בכלי דם במוח, המפרצת נמתחת ודפנותיה נעשות דקות (בדיוק כמו בבלון מנופח מאוד), ובמצב זה, סביר להניח שהמפרצת עשויה להתפוצץ. אם המפרצת נקרעת, הדם ידלוף החוצה וייגרם דימום במוח. מפרצת קרועה יכולה להיות מסכנת חיים ודורשת טיפול רפואי דחוף. ככל שעובר זמן עם מפרצת קרועה, הסבירות למוות או לנכות עולה.
מהם התסמינים של מפרצת מוחית?
תסמיני מפרצת בכלי דם במוח, משתנים בהתאם לסוג המפרצת לא קרועה או קרועה.
- תסמינים של מפרצת לא קרועה – רוב מפרצות כלי הדם במוח הן שלמות, ואינן גורמות לתסמינים. רק אם הן הופכות לגדולות, הן עלולות ללחוץ על רקמת המוח והעצבים, ולגרום לתסמינים הבאים: כאבי ראש, שינויים בראייה, אישון מוגדל, קהות או עקצוץ בראש או בפנים, חולשה, כאב מעל העין ומאחוריה.
- תסמינים של מפרצת קרועה – כאב ראש חזק במיוחד, כפי שלא חוויתם בחייכם; בחילות והקאות; צוואר נוקשה; ראייה כפולה או מטושטשת; רגישות לאור; בלבול; התקף אפילפטי; אובדן הכרה.
לעיתים, כמה ימים או כמה שבועות לפני תחילתו של קרע משמעותי, יש דליפה קטנה של דם מהמפרצת, שעלולה לגרום לכאבי ראש. כאבים אלה נקראים כאבי ראש זקיף, והם משמשים כאות אזהרה למה שעתיד לקרות.
מפרצת קרועה עלולה לגרום לבעיות רפואיות חמורות, לרבות נזק מוחי, תרדמת או מוות.
מה גורם למפרצת במוח?
מפרצות בכלי דם במוח מתפתחות כשדפנות עורק במוח הופכות דקות וחלשות. המפרצות יכולות להופיע אצל כל אחד ובכל גיל. לעיתים, מפרצות עשויות להופיע מלידה, בדרך כלל עקב בעיה בדופן עורק. לעיתים, מפרצות מוחיות הן תוצאה של גנטיקה, בעיות רפואיות, התנהגויות וגורמי סיכון אחרים.
גורמים מולדים (גנטיקה):
- היסטוריה משפחתית – אם לקרוב משפחה מדרגה ראשונה, כמו הורה או אח, הייתה מפרצת, הסיכון הוא גבוה יותר.
- מחלות תורשתיות – כמו "כליות פוליציסטיות" (מחלה שגורמת לציסטות בכליות ומקושרת למפרצות במוח) או מחלות של רקמת החיבור (כמו תסמונת אהלרס-דנלוס); פגמים במבנה כלי הדם – לעיתים כלי הדם נוצרים עם דפנות דקות יותר באזורים מסוימים.
גורמים הקשורים לסגנון חיים:
- עישון – פוגע בגמישות כלי הדם ומעלה את הסיכון להיווצרות מפרצת ולהתפתחות קרע.
- יתר לחץ דם – לחץ קבוע וגבוה על דפנות העורקים שוחק אותן ומחליש אותן.
- סוכרת – סוכרת לא מאוזנת גורמת לרמות סוכר גבוהות בדם, שעם הזמן פוגעות בדפנות הפנימיות של העורקים. התהליך הזה נקרא טרשת עורקים. כלי דם פגוע הופך להיות פחות גמיש ויותר פגיע ללחצים, באופן שיכול לפתח היווצרות קרע.
- שימוש בסמים – בעיקר סמים מעוררים כמו קוקאין, שגורמים לעליות חדות וקיצוניות בלחץ הדם.
גורמי סיכון נוספים:
- גיל – מפרצות שכיחות יותר בקרב מבוגרים, כיוון שכלי הדם מאבדים מגמישותם עם השנים.
- מין – מפרצות שכיחות יותר בקרב נשים, והסיכון אף עולה לאחר גיל המעבר.
איך מאבחנים מפרצת בכלי דם מוחיים?
רוב האנשים עם מפרצת מוחית שלא נקרעה אינם יודעים שיש להם מפרצת. לרוב מפרצות כאלה מתגלות במהלך בדיקת הדמיה של המוח, שעושים בשל סיבה רפואית אחרת.
כשמופיעים תסמינים של מפרצת פעילה, הרופא ישלח אתכם לבדיקות, ביניהן:
- סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) – סריקת CT מתבססת על צילומי רנטגן ומחשבים כדי לייצר תמונות של חתך של הגוף;
- בדיקת CT מתקדמת (אנגיוגרפיה) – יכולה ליצור תמונות מפורטות של העורקים המספקים את זרימת הדם במוח. הבדיקה כוללת הזרקת צבע לווריד שמאפשר תמונות טובות יותר של זרימת הדם. באמצעות הבדיקה אפשר לזהות הימצאות של מפרצת.
- סריקתMRI (דימות תהודה מגנטית) – מתבססת על שימוש במגנט עוצמתי, גלי רדיו ומחשב כדי לייצר תמונות מפורטות של המוח. אנגיוגרפיה בתהודה מגנטית- (MRA) מייצרת תמונות מפורטות של עורקי המוח ויכולה להראות את הגודל, המיקום והצורה של מפרצת.
- אנגיוגרפיה מוחית (DSA) – הליך שבו הרופא, לרוב נוירוכירורג או נוירו-רדיולוג, מחדיר צינורית דקה לכלי דם במפשעה או בשורש כף היד, ומחדיר אותה עד לעורקי המוח, כדי לצלם תמונות מדויקות יותר של העורקים בצוואר ובמוח. בבדיקה זו, המחשב מסיר מהצילום את תמונת עצמות הגולגולת, כך שנשארת רק תמונת כלי הדם. באופן זה, הרופא יכול לראות חסימות בעורקים במוח או בצוואר. וכן לזהות מפרצות במוח, מיקומן, גודלן וצורתן.
- ניתוח נוזל מוחי שדרתי (CSF) – בדיקה המודדת את החומרים בנוזל המקיף ומגן על עמוד השדרה, כדי לסייע בזיהוי דימום סביב המוח. הבדיקה מתבצעת באמצעות ניקור מותני (הליך רפואי שבו מחדירים מחט עדינה אל תעלת עמוד השדרה באזור הגב התחתון כדי לשאוב את הדגימה).
כיצד מטפלים במפרצת בכלי דם מוחיים?
לא כל מפרצת מוחית דורשת טיפול. הרופא עשוי להמליץ על בדיקות מעקב אחר גדילתן של מפרצות קטנות מאוד שלא קרועות, כל עוד אין בעיות שעלולות להגביר את הסיכון לקרע. באשר למפרצת שגדלה, או מפרצת קרועה, המטרה העיקרית של הטיפול, היא לעצור או להפחית את זרימת הדם אליה. מפרצת שנקרעה מצריכה ניתוח חירום. הטיפולים המוצעים, הם בהתאם למיקום וגודל המפרצת, האם היא נקרעה או לא, וכן בהתאם לצרכיו האישיים של המטופל.
- חיתוך מיקרווסקולרי – הנוירוכירורג חותך פתח קטן בגולגולת כדי לגשת למפרצת. באמצעות מיקרוסקופ זעיר ומכשירים, הוא מחבר קליפס מתכת קטן לבסיס המפרצת כדי לחסום את זרימת הדם לתוך המפרצת. הניתוח יכול לעצור דימום מוחי או למנוע ממפרצת שלמה להתרחב או להיפתח.
- טיפולים אנדווסקולריים – טיפולים המתבססים על שימוש בסטנטים או בקטטרים. שני סוגים נפוצים של טיפולים אנדווסקולריים עבור מפרצות מוחיות הם:
- אמבוליזציה באמצעות סליל פלטינה – הליך זה פחות פולשני מחיתוך מיקרו-וסקולרי. הרופא מכניס קטטר לעורק, בדרך כלל במפשעה, ומשחיל אותו דרך הגוף אל מפרצת המוח. באמצעות חוט, הרופא מעביר ספירלות זעירות של חוט פלטינה דרך הקטטר ומשחרר אותן אל תוך המפרצת. הסלילים חוסמים את המפרצת ומפחיתים את זרימת הדם אליה.
- הסטת זרימה – בהליך זה, הרופא מכניס קטטר לעורק, בדרך כלל במפשעה, ומשחיל אותו דרך הגוף אל העורק עם המפרצת כדי להכניס את סטנט לעורק. תהליך זה מסיט באופן מידי את זרימת הדם הרחק מהמפרצת עצמה. ניתוב מחדש של זרימת הדם מוריד לחץ מהמפרצת כך שהיא פחות נוטה להיקרע. עם הזמן, תאים חדשים גדלים על התומכן, אוטמים את המפרצת ומרפאים את כלי הדם. הליך זה משמש לטיפול במפרצות גדולות מאוד ובכאלו שלא ניתן לטפל בהן באמצעות חיתוך מיקרווסקולרי או אמבוליזציה באמצעות סליל פלטינה.
- מכשיר WEB לטיפול במפרצת מוחית – בהליך זה, מחדיר הרופא קטטר לכלי דם במפשעה או בשורש כף היד ומשחיל אותו למוח. דרך הקטטר, הרופא מכניס קובייה או כדור דמוי רשת מתכת לתוך המפרצת, שפועלים בדומה לסליל. הם מספקים אטימה על המפרצת, ומונעים מהדם להיכנס אליה, ובכך מונעים מהמפרצת להתרחב או להיקרע.
- טיפולים נוספים למפרצת מוחית קרועה – טיפולים אלה עשויים לכלול: תרופות למניעת התקפים, הקשורים לקרע במפרצת; תרופות חוסמות תעלות סידן, שיכולות להפחית סיכון לשבץ; שאנט, צינור המסייע בניקוז נוזל מוחי שדרתי מהמוח למקום אחר בגוף, למניעת הידרוצפלוס (הצטברות עודף נוזל מוח השדרה בתוך המוח).
אם קיימים תסמינים חריגים, חשד למפרצת, או צורך בבירור מהיר ומקיף של כלי הדם במוח, מומלץ לפנות להערכה רפואית מתאימה. ניתן לבצע בדיקות מתקדמות כמו MRI פרטי, לקבל חוות דעת של נוירולוג פרטי, ולשלב בדיקות משלימות כגון אולטרסאונד פרטי כחלק מתהליך האבחון והמעקב.
