סחוס בכלל, לרבות סחוס בברך, הוא רקמת חיבור חזקה וגמישה, המרפדת את קצוות העצמות במקום בו הן נפגשות במפרק. היא מאפשרת תנועה חלקה ועוזרת לבלום זעזועים במהלך הליכה, ריצה או פעילויות גופניות אחרות. עם השנים, הסחוס בברך נשחק והברך לא נעה בצורה חלקה, כפי שצריך להיות. מצב זה עלול לגרום לנוקשות הברך ולכאב.
הטיפול בשחיקת סחוס בברך מותאם אישית לחומרת המצב, ונע בין טיפול שמרני (פיזיותרפיה, הפחתת עומס והזרקות) לשיפור התפקוד, ועד לפתרון כירורגי של החלפת מפרק במקרים של שחיקה מתקדמת.
הסחוס מגן על הברך שלנו
מפרק הברך כולל את המפגש של עצם הירך (פמור), עצם השוק (טיביה) ועצם השוקית (פיבולה), המחוברות זו לזו באמצעות רצועות. בקצה עצם הירך והשוקה נמצאת רקמה הנקראת סחוס מפרקי. תפקידו העיקרי של הסחוס בברך למנוע חיכוך בין קצות העצמות, באופן שמאפשר לברך לנוע בחופשיות, להתכופף ולהתיישר בצורה חלקה וללא כאב, לפזר את העומס המופעל על הברך באופן שווה, ובכך להגן על העצמות, לייצב את מפרק הברך. סחוס זה עלול להינזק עם הזמן ולפגוע ביכולת התפקוד התקין של המפרק.
מהם הגורמים לשחיקת סחוס בברך?
- פעילויות מאמצות – הברכיים שלנו נושאות משקל רב כל היום. בפעילויות הדורשות מאמץ יתר, כמו קפיצה, ריצה, הרמת משאות כבדים, שכבת הסחוס עלולה להינזק. פעילויות מסוג זה לאורך זמן, עלולות לגרום לשחיקה משמעותית של הסחוס.
- פעילויות חוזרות – בדומה לפעילויות מאומצות, גם פעילויות שחוזרות על עצמן יכולות לפגוע בסחוס הברך ולגרום לשחיקה. כיפוף, הרמה, כריעה, כל התנועות הללו, כשהן חוזרות ונשנות עלולות להגביר את שחיקת הסחוס.
- עודף משקל – כפי שנכתב לעיל, הברכיים נושאות את משקל הגוף שלנו, ולכן שמירה על משקל תקין יכולה לסייע בהפחתת נזק לסחוס.
- ישיבה ממושכת – גורמת לחולשה של השרירים. כשהשרירים שתומכים בברך חלשים, המפרק עצמו נאלץ לספוג את כל הזעזועים, ובכך מואצת שחיקת הסחוס המפרקי .יתרה מכך, חוסר פעילות יכול גם להוביל לחוסר איזון באופן פיזור המשקל, ולגרום לאזורים בסחוס להישחק מהר יותר.
- יציבה לקויה – יציבה טובה בעמידה או בהליכה עוזרת לפזר את המשקל באופן שווה, ולהקל על הלחץ הפוטנציאלי על מפרקי הברכיים. יציבה לקויה משנה את חלוקת העומס על הברכיים, ועלולה לפגוע בסחוס.
- נעילת ברכיים – אנשים רבים נוטים לעמוד בברכיים נעולות, קרי ברכיים ישרות. במצב זה, העומס עובר מהשרירים, שאמורים להחזיק את הגוף, ישירות אל הסחוס והרצועות. עמידה כזו לאורך שנים שוחקת את המשטחים המפרקיים בחלק הקדמי של הברך.
- גנטיקה – למרכיב התורשתי יש השפעה על הסיכוי לפתח שחיקת סחוס, במיוחד כאשר השחיקה מופיעה בגיל צעיר יחסית. ליקויים במבנה הברך עוברים לעיתים בתורשה, פגמים גנטיים בייצור קולגן, שממנו מורכב הסחוס, גורמים לפגיעות יתר של הסחוס, גורמים גנטיים המשפיעים על תיקון הסחוס.
מהם התסמינים של שחיקת סחוס בברך?
נזק לסחוס מתחיל בהדרגה. בין התסמינים המעידים על שחיקת סחוס:
כאב שעשוי להיות מורגש מסביב לברך או רק במקום מסוים, כמו החלק הקדמי ובצידי הברך. הכאב עשוי להחמיר כשמזיזים את הברך, כמו עלייה וירידה במדרגות והוא עשוי להשתפר במנוחהף נוקשות הברך, לעיתים עלולה להופיע נפיחות ואדמומיות, תחושה של חוסר יציבות.
אי נוחות קלה מחייבת בדיקה רפואית באופן מידי. אבחון מוקדם פירושו שהטיפול יכול לעזור להאט את הנזק לסחוס, כך שתוכלו ליהנות מאורח חיים בריא ללא כאבי ברכיים מטרידים.
איך מאבחנים שחיקת סחוס בברך?
האבחון בדרך כלל כולל:
- בדיקה קלינית – הכוללת הערכת תסמינים, בדיקה גופנית והיסטוריה רפואית. אורטופד פרטי יבדוק את טווח התנועה של הברך, נוכחות נפיחות או אדמומיות, ויעריך את היציבות וההליכה.
- צילום רנטגן מאפשר לראות את המרווח המפרקי, אך לא את הסחוס עצמו.
MRI – בדיקת תהודה מגנטית המאפשרת לראות את הסחוס ישירות, לזהות את מידת השחיקה והפגיעה ברקמות הסובבות. במקרים רבים מבוצע MRI פרטי לצורך אבחון מדויק ומהיר.
ארתרוסקופיה – הליך זעיר פולשני שבו מוחדרת מצלמה למפרק לצפייה ישירה בסחוס. - מגנטית – בדיקה המאפשרת לראות את הסחוס עצמו; ארתרוסקופיה – הליך זעיר פולשני שבו מוחדרת מצלמה קטנה למפרק הברך כדי להעריך את הסחוס ישירות.
טיפול בשחיקת סחוס
הטיפול בשחיקת סחוס מתחיל בשיטות השמרניות והפחות פולשניות. ככל שהמצב מחמיר ואיכות החיים נפגעת משמעותית, מתקדמים לפתרונות כירורגיים.
- טיפול שמרני – מטרתו להפחית עומס מהמפרק ולשפר את התפקוד ללא ניתוח, באמצעות הפחתת משקל, חיזוק השרירים באמצעות פיזיותרפיה, שימוש במדרסים, החלפת נעליים לשיפור חלוקת העומס.
- טיפול תרופתי ונוגד דלקת – מיועד לשכך את הכאב ולהפחית את הדלקת הנוצרת עקב החיכוך . נטילת תרופות משכחות כאבים, החל מאקמול ואופטלגין ועד לתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות , כמו איבופרופן או ארקוקסיה; שימוש במשחות מקומיות.
- טיפולים בהזרקה – כאשר טיפול שמרני אינו מספיק, ניתן להזריק חומצה היאלורונית, PRP, סטרואידים או תאי גזע. במקרים רבים נעשה שימוש באולטרסאונד פרטי לצורך הנחיה מדויקת של ההזרקה והערכת מצב הרקמות הרכות.
- פלזמה עשירה בטסיות – שימוש ברכיבים מדם המטופל המכילים גורמי צמיחה, במטרה להפחית דלקת ולעודד סביבה ביולוגית בריאה יותר במפרק.
- סטרואידים (קורטיזון) – משמש להקלה מהירה וזמנית במקרים של דלקת חריפה ונפיחות משמעותית.
- טיפול בתאי גזע – תאי גזע בוגרים מופקים ממח עצם או משומן, ומוזרקים ישירות לברך.
- תאי הגזע מפרישים חומרים אנטי -דלקתיים חזקים מאוד המרגיעים את המפרק ומגייסים תאים נוספים של הגוף לסייע בתהליכי הריפוי.
- התערבות כירורגית – כאשר השחיקה היא משמעותית, והכאב מונע שינה או הליכה, מוצעת האופציה של התערבות כירורגית. בין הניתוחים המוצעים, בהתאם לחומרת המצב : ארתרוסקופיה – ניתוח זעיר-פולשני לניקוי המפרק או לתיקון קרעים במניסקוס.
- החלפת מפרק חלקית – אם השחיקה מוגבלת רק לצד אחד של הברך, מחליפים רק את החלק הפגום ומשמרים את הרצועות והסחוס הבריא.
- החלפת מפרק מלאה – הניתוח הנפוץ ביותר, שבו מחליפים את המשטחים השחוקים בשתלים מתכתיים עם שכבת פוליאתילן (פלסטיק קשיח) ביניהם, המשמשת כסחוס מלאכותי.
כיצד מונעים נזק לסחוס בברך?
ניתן למזער את הסיכון לנזק לסחוס בברך על ידי ביצוע תרגילי חימום לפני ספורט או פעילויות מאומצות; ביצוע תרגילים ומתיחות המסייעים לחזק את הברך; שיפור הטכניקה בביצוע אימוני ספורט, כדי להפחית את הסיכון לפיתול או לכיפוף חריגים; הורדת משקל עודף.
