מהי פריצת דיסק צווארי וכיצד היא משפיעה על איכות החיים?
פריצת דיסק, היא מצב שבו החלק הפנימי הרך של הדיסק, יוצא החוצה כתוצאה מקרע בדופן הסיבית הקשיחה המקיפה את הליבה הפנימית הרכה. חומר הג'ל הרך, הפורץ החוצה מגרה את עצבי עמוד השדרה וגורם לכאב שנגרם כתוצאה מהלחץ על העצבים. כשמדובר בפריצת דיסק צווארית, הכאב יכול לנוע בין כאב בצוואר, בזרוע ו/או ביד, לכאב דמוי חשמל המקרין לאותם אזורים. לפעמים עלולים להופיע גם חוסר תחושה בזרוע או ביד או חולשה.
עם הזמן, הבקע מתכווץ, ומגיעה תחושת הקלה בכאב, חלקית או מלאה. במקרים אלה, כשחשים בהקלה, תהליך התפוגגות הכאב מתרחש עד שישה שבועות.
איך בנוי הדיסק הצווארי – ומה קורה כשמשהו משתבש?
הצוואר מורכב משבע חוליות הממוספרות מ – 1C ועד 7C. חוליות הצוואר מאפשרות לנו לכופף את הראש קדימה ואחורה, מצד לצד, ולסובב את הראש ל- 180 מעלות. החוליות מופרדות בדיסקים, הפועלים כבולמי זעזועים המונעים מהחוליות להתחכך זו בזו. הטבעת החיצונית של הדיסק מורכבת מרצועות סיביות המתחברות לגוף של כל חוליה.
לכל דיסק יש מרכז מלא בג'ל הנקרא גרעין. כל דיסק מחובר באמצעות הטבעת הסיבית לחוליות עמוד השדרה, באופן שמאפשר את הגמישות לעמוד השדרה.
מה מרגישים כשיש פריצת דיסק צווארי? כל הסימנים שלא כדאי להתעלם מהם
פריצת דיסק צווארית, גורמת לכאבי צוואר, המורגשים בדרך כלל בחלק האחורי של הצוואר או בצד. הכאב יכול לנוע בין כאב קל, שמתבטא ברגישות כשנוגעים במקום, לכאב חד או שורף; כאב רדיקולרי – כאב שמופיע בצוואר, יורד לכתף, לזרוע, ולעיתים עד לכף היד. לפעמים התחושה דומה לתחושת התחשמלות; כאב הנובע מרדיקולופתיה, כלומר מדלקת בעצב או בשורש העצב. כאב זה מלווה בחוסר תחושה ו/או חולשה המוקרן לכתף, לזרוע ולכף היד.
כאבים הנובעים מפריצת דיסק מחמירים במהלך פעילויות ספורט או הרמת משאות כבדים. תנוחות ראש מסוימות, כמו הטיית הראש קדימה או הצידה עלולות אף הן להחמיר את הכאב.
למה זה קורה דווקא עכשיו? הגורמים הנפוצים לפריצת דיסק צווארי
פריצת דיסק יכולה להתרחש בשל שתי סיבות עיקריות:
ניוון טבעי של הדיסק לאורך זמן – ככל שמתבגרים הדיסקים מאבדים לחות ונעשים פחות גמישים ועמידים. הדופן החיצונית הסיבית נחלשת ונסדקת, באופן שחומר הג'ל הפנימי עשוי לפרוץ דרכה.
טראומה – פגיעה ישירה בעמוד השדרה או הרמה של משא כבד עלולים אף הם לגרום לפריצת דיסק.
מאבחנים נכון, מטפלים נכון: כך מזהים פריצת דיסק צווארי בשלבים
אבחנה מדויקת לפריצת דיסק צווארית כוללת כמה שלבים:
- היסטוריה של המטופל – הרופא מתשאל את המטופל אודות פציעות שהיו בעבר, היסטוריה של כאבי גב ומצבים כרוניים, וכמובן תסמינים נוכחיים.
- בדיקה גופנית – באמצעות מישוש אזור הצוואר כדי לבדוק נפיחות, רגישות או כאב. הרופא בודק גם את טווח התנועה של הצוואר, סימנים לליקויים נוירולוגיים בזרועות, כמו בעיות ברפלקסים, חוסר תחושה ו/או חולשה.
- בדיקות הדמיה – כדי להבין בדיוק איזה דיסק נפגע, האם הוא זז ממקומו, או אם יש לחץ על עצב, נעזרים בבדיקות הדמיה מתקדמות. הבדיקה המומלצת ביותר לאבחון פריצת דיסק צווארי היא MRI – הדמיית תהודה מגנטית, שאינה פולשנית ומתבצעת באמצעות שדה מגנטי וגלי רדיו. הבדיקה מספקת תמונה מפורטת של הרקמות הרכות בעמוד השדרה, כולל מיקום הפגיעה ומידת ההשפעה על העצבים. ניתן לקבוע בדיקת MRI פרטית ב־360 מעלות שיא, ולקבל תור מהיר תוך ימים ספורים.
- מיאלוגרמה – בדיקה באמצעות צילום רנטגן מיוחד, שבו מוזרק צבע לתעלת עמוד השדרה. הצבע מופיע לבן בצילום הרנטגן, ומאפשר לרופא לראות את חוט השדרה והתעלה בפירוט. בדיקת מיאלוגרמה יכולה להראות עצב שנפגע מפריצת דיסק
- טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – מתבססת על קרני רנטגן ומחשב כדי ליצור תמונות דו-ממדיות של עמוד השדרה. בדיקה זו שימושית במיוחד לזהות איזה דיסק פגום.
בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) והולכה עצבית (NCS) – בדיקות המודדות את הפעילות החשמלית של העצבים והשרירים. מכיוון שפריצת דיסק גורמת ללחץ על שורש העצב, העצב אינו יכול לספק תחושה ותנועה לשריר בצורה תקינה. בדיקות אלו יכולות לזהות נזק עצבי וחולשת שרירים. הבדיקה מתבצעת באמצעות מחטים קטנות, או אלקטרודות, המונחות על השרירים, והתוצאות נרשמות במכונה מיוחדת. - צילומי רנטגן – מראים את החוליות הגרמיות בעמוד השדרה , וניתן לזהות אם אחת מהן קרובה מדי לשנייה. לא ניתן לאבחן פריצת דיסק בבדיקה זו בלבד.
הטיפול בפריצת דיסק צווארי
הטיפול הראשוני בפריצת דיסק צווארי הוא בדרך כלל שמרני, ועשוי לכלול תרופות נוגדות דלקת, מנוחה, עיסוי, פיזיותרפיה, טיפול באולטרסאונד או בגירוי חשמלי לשרירים, תרגילים ביתיים, הידרותרפיה ואף טיפול כירופרקטי. במקרים מסוימים ניתן לבצע הזרקת סטרואידים אפידורלית – הזרקה מדויקת לעמוד השדרה, המבוצעת בהכוונת רנטגן על ידי נוירוכירורג. מעל 95% מהמטופלים שחווים כאבים בזרוע בעקבות פריצת דיסק מדווחים על שיפור משמעותי תוך כשישה שבועות, ולרוב חוזרים לשגרת חייהם ללא צורך בהתערבות נוספת.
אם הטיפול השמרני לא מועיל או שהתסמינים מחמירים, ייתכן שהרופא ימליץ על ניתוח. הניתוח השכיח ביותר נקרא כריתת דיסק צווארי קדמי ואיחוי (ACDF), ובמהלכו מסירים את הדיסק דרך חתך קטן בקדמת הצוואר וממלאים את החלל בשתל עצם או דיסק מלאכותי – לעיתים עם לוחות מתכת וברגים לייצוב. קיימת גם אפשרות לכריתת דיסק אחורית, שמתבצעת דרך החלק האחורי של הצוואר, אך נחשבת מורכבת יותר בשל ריבוי כלי הדם באזור. ניתוחים מתקדמים יותר, כמו כריתת דיסק מיקרואנדוסקופית זעיר פולשנית, מאפשרים גישה ממוקדת עם פגיעה מינימלית בשרירים באמצעות חתך קטן ומכשור ייחודי.
